עיכוב יציאה מארץ

צו עיכוב יציאה מן הארץ הינו אחד מן הסעדים העומדים לרשות הזוכה במסגרת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל או כסעד זמני בהליך משפטי אזרחי.
יש לציין, כי צו העיכוב יכול להינתן אף במסגרת ההליכים שנוקט החייב עצמו במסגרת הגשת בקשה לאיחוד תיקים, הכרזה כחייב מוגבל באמצעים או במסגרת הליכי פשיטת רגל.
הצו הניתן במסגרת הליכי ההוצאה לפועל יהיה תקף למשך שנה מיום נתינתו, או לתקופה קצרה מזו הנקבעה בצו, אולם, ניתן להאריך את הצו על ידי הגשת בקשה חדשה. אין הגבלה על משך תוקפו של הצו שניתן במקרים הבאים:
א. חייב באיחוד תיקים.
ב. חייב שהוכרז כמוגבל באמצעים.
ג. צו הניתן במסגרת הגבלות על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חוב.
ד. צו שניתן בגין אי תשלום מזונות.
ה. צו הניתן במסגרת הליכי פשיטת רגל – עד שינתן צו הפטר.
בפעמים רבות מעוכב היציאה כלל לא מודע לכך שננקט כנגדו הליך זה, ולא פעם התגלה כי ננקטו הליכים כנגד אדם אשר כלל לא שהה בארץ במועד הגשת התביעה ופתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו, על ידי המצאות בלתי חוקיות של כתב התביעה ומסמכי האזהרה.
לעיתים, צו העיכוב מתגלה רק כאשר מתייצבים בביקורות הגבלות בנתב"ג, לכן, בטרם היציאה מן הארץ מומלץ לעשות בירור מול מרכז מידע הארצי של רשות האוכלוסין וההגירה – 3450* בין השעות 8:00 – 16:00.

ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ
רשם ההוצאה לפועל רשאי לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ, מיוזמתו או על פי בקשת החייב, אם מצא כי יציאתו של החייב מהארץ היא למטרה מוצדקת. הרשם רשאי להתנות את ביטול הצו במתן ערובה. (סעיף 17 (ג1) לחוק ההוצאה לפועל).
החוקים המנחים את פסיקות רשמי ההוצאה לפועל ובתי המשפט בנושא דנן, הם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לפיו זכות התנועה בכלל והזכות לצאת מן הארץ בפרט היא זכות יסוד חוקתית אל מול זכות הקניין של הזוכה שגם היא זכות יסוד חוקתית.
הפסיקות בנושא דנן, עורכות איזון בין החשיבות הטמונה בזכות של אדם לצאת מן הארץ אל מול זכותו הקניינית של הזוכה לקבל את מה שנפסק לטובתו, בשים לב, לאינטרס הציבורי שפסקי דין של בתי המשפט יכובדו ויוצאו לפועל.
כמו כן, הפסיקות בנושא שמות דגש על השיקול העיקרי בעיכוב היציאה – קיומו של חשש סביר שהחייב עומד לצאת את הארץ לצמיתות, או לתקופה ממושכת, וכי הדבר עלול להכביד באופן ממשי על ביצוע פסק-הדין, או על פרעון החוב.
בנסיבות שאין חשש שהחייב יעזוב את הארץ לצמיתות העקרון המנחה שיש לאפשר לחייב לצאת מהארץ עם מתן ערובה מספקת, ולא "לנצל" את הצו כאמצעי כפיה.
כאשר המדובר במקרה שהוטל צו עיכוב יציאה על אדם שאינו מתגורר בארץ – "תושב חוץ" נקבעו בפסיקה מספר מבחנים שבאו לבדוק האם "מרכז החיים" של מעוכב היציאה הוא בארץ, כגון: פרק הזמן שהחייב לא ביקר בארץ, בעלות על נכסים, קיומם של קשרים עסקיים וכו'.
ככל שיתברר לאחר ביצוע המבחנים הנ"ל שהחייב לא שהה בארץ שנים רבות, אינו מחזיק בנכסים נכסים בארץ וכן אינו מקיים קשרים עסקיים, המגמה בפסיקה הינה לבטל את צו עיכוב היציאה לאלתר.
יש לציין שבכל מקרה ומקרה יבחנו הנסיבות לעומקן, ולכן יש להיוועץ בעורך דין המומחה בתחום זה.
אין באמור לעיל במאמר זה, כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי אישי המתחשב בצרכיו ונתוניו של כל אדם.